כל כך נעים לי בבועה שלי
אני מוקפת אנשים שמכירים אותי ויודעים להעריך את היכולת שלי
לפני שנתיים ומשהו עזבתי ארגון נטוורקינג גדול
וכעת כשאני צריכה להציג את עצמי מול אנשים שלא מכירים אותי
הלב שלי מתכווץ, כי הדרך להיות לא מובנת, ממש קלה
ואז הוא נסגר במהירות, הלב החמוד שלי
המצחיק הוא שאני מלמדת אחרים איך להציג את עצמם בתור זו שמקדישה את חייה לביטוי והגשמה.
אז הנה קצת רקע נולדתי ברוסיה 1974, לא באמת נלך לשם אל דאגה
הסיפור של ביטוי ושייכות זה פצע שלי שהפך למתנה ויכולת מגיל ארבע וחצי
עליה מרוסיה בשנת 1978, לא היתה תענוג בכלל וכל מה שעניין אותי זה להיות כמו כולם
רציתי מאוד להיות 'מיכל' או 'יעל', אלו היו השמות של הבנות המקובלות בכיתה
עם 'אלינה' הייתי צריכה לעבוד ממש קשה, כדי למחוק את תחושת הזרות בכל פעם ששאלו אותי 'איך קוראים לך', ולהתחיל לבנות פרסונה שמשתלבת בחבר'ה כדי לקבל אהבה ואכן בניתי אחת, כובשת. מצחיקה, חכמה, שורדת. סיפור כמעט קלאסי. ואני בכלל ביישנית מאחורי הקלעים.
מפה לשם אחרי תואר אחרון בפסיכולוגיה ושבע שנים משמעותיות בארגון בו למדתי המון, הבנתי שכדאי לי מאוד לעשות משהו עם כשרון הכתיבה, יצאתי לדרך העצמאית שלי. זה היה לפני עשור! הטסתי את עצמי עם כלום ידע על עצמאות והרבה תשוקה בכנפיים. זה היה טרום עידן הפייסבוק או שהיה רק בפכפוך ראשוני. הצעתי לעולם שירותי קופירייטינג וכתיבה שיווקית, הצטרפתי לנטוורקינג והתחלתי לאכול חצץ יפה-יפה כמו כולם. עצמאים צריכים להתאמץ לא?! עשיתי חיל, וכל הכבוד לי שכתבתי עבור למעלה מ- 1500 בעלי עסקים במדינת ישראל. התאבדתי על המשימה במלוא כוחי. נסעתי לפגישות במרץ ונחישות. יצרתי טקסטים קולחים לאתרי אינטרנט, תסריטים, דפי נחיתה והמראה, שמות וסלוגנים עפו באויר והטאבון שלי לא הפסיק לייצר אריזות מילוליות עבור לקוחות חדשים. כל אותה העת, אני מחביאה מאחורי הקלעים את צורת העבודה שלי, למעשה לא כל כך מודעת אליה ואפילו משוכנעת שככה עושים כולם, כל הכותבים, כל הקופירייטרים, ושזה ממש לא סיפור. אט אט מתבהרת לי התמונה שאני יותר ויותר מחוברת לעולמות הטיפול, אחרי כל סדנאות התפתחות שעשיתי מגיל עשרים וקצת, החיבור שלי לעולמות אנרגטיים, לרוח למודעות החל להראות בפני יותר והחל משמיע את רצונו לקבל יותר הכרה.
מהפידבקים שקיבלתי הבנתי שפעמים רבות אני זוכה לרפא בעזרת המילים, פותחת נתיבים חדשים, עוזרת להמיס פחד וחרדה. אנשים באים לקבל טקסט לאתר וזוכים לעוד משהו. מישהו ראה אותם עמוקות, מישהו שמע את המילים שלא נאמרו בחלל החדר, מישהו ידע לתרגם את האור שלהם לסיסמא שיווקית. נחשו מי הראשון שזורח מזה? נכון מאוד! הם עצמם. ומיד אחר כך הלקוחות החדשים שלהם. מג'יק.
מתישהו התחלתי להציע תהליך. בואו לפגוש את עצמכם, את הכאב סביב עצמאות, בואו נפתח נמיס את החסמים שיש לכל אחד מאיתנו ונלך על נתיב צמיחה עדין, בואו להתמלא באמת שלכם, בואו להגשים את כמיהות הלב הענקית שלכם. בואו להתרפא בדרך שלכם להגשים. ואחרי כמה פגישות, אני אכתוב לכם טקסט שיווקי לתפארת הארץ והעולם. איזה שילוב מהמם! טיפול וכתיבה. קראתי לזה Shine On – ביטוי והגשמה לעסקים ואנשים. אז ישנם כאלו המגיעים רק ל"פחחות" של המילים, הם מתקבלים בשמחה והבנה, ואני מרשה לעצמי להציע להם מנה קטנה של 'המשהו מעבר', אם כבר הגיעו, לפחות שיטעמו.
וישנם כאלו המגיעים מוכנים לצלול לפגוש את עצמם וצמאים לחוות את מה שהכנתי להם, לפחות כמוני. זה מרגש אש. השנה גם התרחש נס גדול בשבילי, קמתי והעזתי ליצור תוכנית אינטרנטית שכל כולה מוקדשת לעבודה פנימית עבור בעלי עסקים. קול הלב העצמאי שטרם נשמע וכל כך מבקש להשמע. קראתי לתוכנית *מותר לי*, זו ממש ארץ חדשה הרחק מארץ המאמץ והחצץ, מרחב להיות בקשר עם הלב בעשייה שלנו. ישנם פידבקים טובים וקבוצת הפייסבוק של התוכנית פעילה וחוקרת ביחד. אנשים זוכים להכיר את מה שגיליתי במסעותיי, זוכים להקלה משמעותית, לומדים בעזרת כלי העבודה המדליקים שיצרתי ומטמיעים ביומיום בשטח. איך להיות בעשייה עצמאית ולהיות מגה מאסטר בהקשבה ללב שלי. זו שאלת חיים בעיני. ויש לי כמה גילויים מאלפים שאספתי מהדרך שלי וממשיכה לאסוף. אז מה אני אגיד לכם לסיכום?.. אין על ביטוי ואין על להראות את האור שלנו אלו נתיבי הריפוי וההתפתחות החביבים עליי :-) אם הבטן נפוחה לי, אני מזהה שאופס לא כתבתי כבר שבוע ואז המקלדת שלי יודעת שאני באה להקיש עליה נמרצות. זה מה שעוזר לי להאיר למרחקים. הנה הדף של *מותר לי*: https://www.elinamirkin.com/mutar-lee צ'ירס. תהיו חמודים אליי ותודה שקראתם.